שבוע 9 - לילה לבן

הכותרת של השבוע הזה אולי לא עושה חסד גדול עם המשימה שביצעתי, אבל משם היא התחילה אז אני אהיה כנה ולא אמציא השבוע שמות חדשים למשימות שלא היו מתוכננות מלכתחילה. כשחשבתי על 40 המשימות שאני רוצה לבצע, היה לי ברור שאני רוצה לסמן וי על לילה לבן, אבל לילה לבן שיעשה תיקון לכל אותם לילות ללא שינה שמתקיימים בנסיבות פחות טובות - אותם לילות שלא נרדמתי מרוב מחשבות, שהתהפכתי במיטה ולא מצאתי שקט - רציתי לילה לבן בקטע טוב.

והוא הגיע בקטע הכי טוב שיש כשהילה הציעה לי שנלך יחד להתנדב בבישול ארוחות לנזקקים לליל הסדר. ובמשמרת הכי קשה של ההתנדבות, מחצות עד חמש בבוקר.

התשובה שלי להצעה הייתה כן וחד משמעית, לא רק בגלל המשימה, לא רק בגלל הלילה הלבן. כי יש דברים שברור שעושים.

שתינו התרגשנו לקראת הלילה הזה כבר שבוע, סופרות ביננו לבין עצמנו את הימים לאחור, ואז את השעות. באנו מצוידות בנעליים נוחות, סכין חיתוך, קולפן והרבה אנרגיות טובות, מוכנות לעשות מה שצריך.

נכנסנו למטבח של מסעדת "האחים" (חוויה בפני עצמה), מוכנות לקצוץ ולחתוך הר של בטטות שהתגלה על אי העבודה, אבל במקום זאת קיבלנו משימה אחרת - הילה נשלחה לכיור אחר לשטוף קילוגרמים של בטטות, ואני לכיור אחר להתמודד מול הר של ברוקולי. מעט התאכזבתי. אני באתי לבשל, מה אתם שולחים אותי לשטוף ברוקולי? ובאותה נשימה גם קצת הוקל לי, כי אני ממש ממש איטית בכל מה שנוגע לקיצוץ ירקות - יוכל להעיד כל מי שראה אותי אי פעם חותכת סלט, אני חותכת קטן קטן ועם הרבה תשומת לב, וזה לוקח זמן. אבל הזכרתי לעצמי שאני פה בשביל לעשות מה שצריך, אז את תשומת הלב שלי וההקפדה שאני מקדישה בדרך כלל לחיתוך הפניתי לשטיפה של הברוקולי, שטפתי אותו כמו שלא שטפו ברוקולי מעולם, מקפידה שהכל יהיה שטוף טוב טוב.

אחרי הברוקולי שטפתי גם קצת כלים ואז הילה באה לחלץ אותי כששמעה שצריכים עזרה באריזות.

אבל האירוע הגדול של הערב הגיע כששאלו אותי אם אני רוצה להכין אורז. סופסוף אני מבשלת! הבחור שהיה אחראי על האורז עמד ללכת הביתה ואני עברתי הדרכה מהירה על איך להכין סיר של 5 ק"ג אורז. היה לי קצת מוזר שעל 5 ק"ג אורז הוא אומר לי לשים רק 5 וחצי ליטר מים, אבל מה אני יודעת ? אולי החוק של 2 כוסות מים על כל כוס אורז לא תקף כשעוברים לדבר בקילוגרמים...? כמה דקות אחרי תחילת הבישול, משהו מרגיש לא לגמרי כשורה, אז מוסיפה עוד מים, מגבירה את החום, מנמיכה את החום, ומחזיקה אצבעות. ועדיין. משהו לא זז.

במקביל מתפעלת עוד סיר. מערבבת פעם את הסיר הימני ופעם את זה שמשמאל. בוחנת אם הגרגרים מתרככים, מתלבטת אם בכלל צריך לערבב או להניח לאורז לעשות את שהוא יודע לעשות.

הילה באה לעזור. המליצה להוסיף עוד מים. ועדיין, זה לא קורה. האורז לא נהיה אורז. אז הגברנו את החום. בחיים לא חשבתי שיכול לקחת כל קח הרבה זמן להכין אורז. אבל זה עדיין הרגיש כמו עיכוב הגיוני, כי מדובר בכמות אורז לא סבירה שמתבשלת על כירה חשמלית, אז הגיוני שזה יהיה קצת שונה לעומת בישול רגיל בבית של כוס אורז אחת. ואז זה קרה - באחד מנסיונות הערבוב הציף אותנו ריח חריף של שרוף. הילה ואני מסתכלות האחת בשניה ביאוש, עדיין לא מאמינות, עד שעוד תנועה עמוקה יותר עם הכף לתוך הסיר הענק שיחררה עננת עשן מבעד לאורז.

הילה, ברגע של תושיה, הביאה עוד סיר והתחילה להציל את מה שניתן היה להציל מהסיר ולהסתיר את הראיות של מה ששרפתי והיה צריך לזרוק לפח. ואני כמעט והרמתי ידיים. נהיה קצת גדול עלי הסיר הגדול והשרוף. נהיה קצת גדול עלי לשרוף 5 ק"ג אורז.

הוספנו עוד מים, הורדנו את החום, ואחרי עוד זמן האורז סיים להתבשל ונהיה רך ומוכן למאכל. נשמתי לרווחה שזה נגמר. ואז ביקשו שנכין סיר אורז נוסף.

הפעם זרקתי לפח את כל ההנחיות שקיבלתי לפני כן. אני אכין אורז כמו שאני יודעת מהבית, 2 על 1, רק בגדול ועם הרבה יותר עירבובים, ששום גרגיר של אורז לא ידבק לתחתית ויתבלבל ויחליט להישרף.

הסיר הזה הלך חלק. התבשל לפי הזמן, והיה צ'יק צ'ק מוכן. העברתי אותו לאריזה כמו אמא גאה.

אחר כך התחלנו לנקות, לקרצף ולפלש. להחזיר את המטבח למקום כדי שהוא יוכל בבוקר לשמש את המסעדה כרגיל. ובארבע וחצי בבוקר יצאנו אל הרחוב הריק.

הלכנו לנשום את הלילה שהיה על כוס קפה בבית הקפה אולי היחיד שעוד פתוח בעיר 24/7. ואיך שהתיישבתי על הכיסא התחלתי להרגיש את כל הכאבים הקטנים של הגוף אחרי הלילה שהיה - את כפות הרגליים שכואבות כאילו הן הלכו חצי עיר, את הגב ששורף, את כפות הידיים שסובלות משילוב של כוויות קטנות מהחום וממסיר השומנים שניקינו איתו. אבל כל הכאבים התגמדו אל מול תחושת הסיפוק שסיכמה את הערב - ארזנו מעל ל-1,500 מנות אוכל - בטטות, ברוקולי ואורז.

שעה לאחר מכן עליתי על האוטובוס הראשון של היום וראיתי בדרך איך השחור של הלילה הופך אט אט לכחול-אפור של יום. שמעתי ציוצי ציפורים שלא הכרתי. ובזמן שהעיר התחילה להתעורר אני פרשתי לישון.

היה לילה לבן, מלא באור.