שבוע 8 - לכתוב מכתב לאדם זר

השבוע הזה היה לא משהו, בלשון המעטה. הוא התחיל בשני ימים שהסתיימו בצורה גרועה, המשיך באופן בינוני ועם דחיה של המשימה שהתכוונתי לעשות השבוע והסתיים... ובכן, נראה לי שכולנו עדיין לא כל כך התאוששנו מהטראומה של יום חמישי. מצאתי את עצמי נכנסת לסופ"ש עם מצברים מרוקנים, פחד גדול, ואפס יכולת לכתוב פה משהו. בטח שהמשימה שתיכננתי לבצע כבר בשלישי נדחתה והייתי צריכה לתכנן את השבוע שלי מחדש כשכל מה שהתחשק לי הוא לא לצאת מהבית בכלל.

כבר כמעט והרמתי ידיים. תיכננתי לוותר על המשימה השבוע ולפצות בשבוע הבא עם שתי משימות. אבל אז בשעת ערב, נזכרתי בפוסט שראיתי השבוע והיה לי ברור שאני לוקחת אותו בשתי ידיים. כבר ביום ראשון עשיתי צילום מסך של פוסט שהעלה בחור עם לק כחול זוהר על הציפורניים, ובו הוא קרא לאנשים לכתוב מכתב למישהו שאנחנו לא מכירים, לאדם זר.

זה היה נראה לי מקסים, והזכיר לי נשכחות מכיתה ד', אז הייתה לי "חברה לעט" pen pal שהייתי כותבת לה במסגרת שיעורי אנגלית ומדמיינת איך אנחנו נהיה ככה חברות לאורך שנים שמספרות אחת לשניה על החוויות והסודות הכי כמוסים, ויום אחד היא תישלח לי כרטיס טיסה למסצ'וסטס או איפה שהיא לא הייתה גרה ואז ניפגש לראשונה במין איחוד כזה מרגש. כמובן שזה לא קרה וחילופי המכתבים ביננו החזיקו מעמד אולי חודשיים.

אבל הערב, פתאום נזכרתי באותו פוסט, והיה ברור לי שהוא יהפוך למשימה בהפתעה, ובשיא הכנות, כנראה המשימה היחידה שהייתי מסוגלת להתמודד איתה בסוף השבוע הזה.

אז התיישבתי לכתוב מכתב לאדם זר. לא יודעת מה יתגלגל ממנו בהמשך, אבל כנראה שזה לא העניין. כך או כך, הוא הצליח להוציא אותי קצת מהמרה השחורה של השבוע, יצא לי מלא געגועים לסבתא וקצת חיובי, מקווה שזה יתן לכם גם קצת אנרגיות חיוביות לפתיחת השבוע, אמן שהוא יהיה שקט.

***

Hello stranger

זו נשמעת כמו פתיחה מאוד גנרית, מתאימה למכתב כזה שעתיד להגיע לבנאדם זר, שאני לא מכירה, אבל עבורי זו קריאה שבאה מהלב - ככה סבתא שלי היתה מברכת אותי בכל פעם שהיינו נפגשות. למרות שהיא עצמה לא הייתה פולניה, הרבה מהמילים שלה היו מתובלות במעט פולניות, והיא תמיד היתה עוקצת אותנו הנכדים שלא באים לבקר אותה מספיק (וזה למרות שגרנו בשכנות והיינו רואים אותה הרבה).

את המכתב הזה אני כותבת יומיים אחרי הפיגוע שהיה בדיזינגוף, והאמת שאני עדיין לא לגמרי התאוששתי. אבל אני מנסה להתמקד בחיובי, ככל שאפשר - לזכור שהאהובים שלי לא נפגעו (וזה היה יכול להיות מאוד מאוד קרוב, כי אחותי גרה בבניין שמעל בר האילקה, והיא לשמחתי הייתה באותו הזמן בצפון הארץ אצל ההורים), לזכור שלצערנו אנחנו מנוסים ויודעים להתאושש ולהתחזק גם ממכות קשות וכואבות, שיהיו שוב ימים שקטים ורגועים יותר - אבל גם לתת לעצמי את המקום והזמן להיות עצובה, מותר להיות עצובה, צריך לפעמים להיות עצובה.

יצא לי להתמודד עם לא מעט אתגרים בחיים, חלקם היו כרוכים גם בקושי נפשי, ויש כמה דברים שלמדתי לגבי אותם קשיים נפשיים ורגשיים - קודם כל, הם באים לבד, וזה בסדר, והם חלק מהחיים, לא צריך להתרגש מהם, או להתנגד להם, או להרגיש לא בסדר עם עצמנו שקצת קשה לנו איזו תקופה. לפעמים צריך פשוט לקבל את העצב, או את הקושי, לנשום עמוק ולתת להם לעבור לבד. הם עוברים לבד. אפשר לעזור להם לעבור מהר יותר, או בעוצמות חזקות פחות, אבל אי אפשר להתנגד להם או להכחיש אותם, או לכעוס על עצמנו. צריך פשוט להיות בהם.

זה לא אומר שנותנים לעצב להכריע אותנו. זה קצת כמו מה שצריך לעשות אם נסחפים בים - אם תנסו להתנגד לסחף ולשחות לכיון החוף, סביר להניח שתתישו את עצמכם, תבלעו הרבה מים וחלילה תטבעו בסוף. במקום זאת, עדיף לתת לזרם לסחוף אתכם, לא להילחץ מהמרחק מהחוף, עד שתרגישו שהזרם נרגע והסחף כבר לא מושך אתכם פנימה, ואז אם שוחים קצת הצידה, אפשר למצוא בחזרה את הדרך לחוף מבטחים, ויש מצב שאז אפילו הגלים ידחפו אתכם אל עבר החוף יותר בקלות.

וזה אותו הדבר עם עצב, עם קושי. בסוף הוא עובר, צריך פשוט לתת לו לעבור, לזכור לנשום, להמשיך להסתכל אל עבר החוף, כי הוא עדיין שם.

שוב, זה לא אומר שנותנים לעצב להכריע אותנו, כי בחיים יש דברים שאנחנו יכולים לעשות כדי לעזור לעצמנו אל מול העצב או הקושי. אפשר לפרוק עם חברים, אפשר להטביע את היגון בכוס יין, אפשר לעשות דברים קטנים שיעזרו לנו להתגבר - לשמוע בריפיט שיר שמצליח לרגש, לצאת קצת החוצה לספוג שמש, לעשות ספורט, להתמקד בטוב שמסביב.

ההתמקדות בטוב היא מה שעומד בבסיס התפיסה של הפסיכולוגיה החיובית - לא לנסות לנתח את המורכבויות מהעבר, את החוויות שצילקו אותנו או את האירועים שפצעו, אלא להתמקד בחיובי, לנסות ולאחוז בו חזק. לכתוב בכל יום שלושה דברים טובים שקרו, או כאלו שאנחנו מכירים עליהם תודה, לחיות ברגע, ב"כאן ועכשיו".

אז הנה שלושה דברים טובים שקרו לי היום - 1. קמתי בבוקר ביקיצה טבעית. 2. אכלתי סושי מפנק. 3. עשיתי סדר במזווה ולא הייתי צריכה לזרוק כלום לפח.

זה תרגיל שלא תמיד קל לעשות אותו, בטח בימים קשים, אבל כשמנסים מוצאים גם דברים קטנים וטובים. וזה תרגיל שאולי נשמע קצת קטן, אבל כשעושים אותו בסוף כל יום, בסוף זה מצטבר. והוא עוזר לשים את הדברים בפרופורציה, גם את אלו הקשים.

לסיום, נחזור להתחלה. אז שלום לך אדם זר, שעכשיו, אחרי כל המילים אולי אנחנו כבר קצת פחות זרים. מקווה שהצלחתי להאיר לך כמה רגעים מהיום, להשאיר כמה נקודות למחשבה, לשמח ולו לרגע קטן.