שבוע 18 - סופ"ש בצימר

נתחיל בתשובה לכל המצקצקים שתוהים איך בדיוק זו משימה או משהו שראוי לכתוב עליו - זה הבלוג שלי ואני מחליטה מה נכנס אליו ומה מוגדר כמשימה :) אבל שניה ברצינות - אף פעם לא הייתי בצימר. זה לא סוג החופשה שלי. תמיד היה נראה לי מיותר לא לישון במיטה כשיש לי את האופציה לישון במיטה שלי, ואני מעדיפה חופשות של לראות עולם מאשר חופשות של בטן-גב. אז לכבוד יום ההולדת של דנה, שביקשה לחגוג בטבע, ברוגע והתנתקות, נסענו לסופ"ש בבית מלון וזהו.

עוד לפני שנסענו, אני הייתי צריכה אימון קל בלשחרר ולהתנתק. אני רגילה לנסוע לחופשות שהכל בהן מתוכנן ומופק, שיש לו"ז מפורט לכל יום. רק שהפעם, זה לא היה חלק מהתכנון. הסתפקתי בהזמנת סיור ביקב ומקום במסעדה לשישי בערב, כי יש דברים שבכל זאת צריך להזמין מראש, וזהו. ככל שהתאריך של החופשה התקרב מצאתי את עצמי נאבקת עוד קצת בצורך הפנימי שלי לתכנן עוד משהו בכל זאת, לחשוב על קצת אופציות של מה לעשות, אבל הזכרתי לעצמי שזה לא התכנון הפעם ובסוף הצלחתי לזרום ולבוא בלי תכנית פעולה מפורטת.

אפילו את התיק שלי ארזתי רק ברגע האחרון.

כמובן שדווקא ביום שבו אני לוקחת חופש שמטרתו להתנתק אז כל העולם יצטרך שאני אהיה מחוברת ויקרוס סביבי, כשהבוקר שלי נפתח בכמות טלפונים לא אופיינית, משברים בעבודה וחרטה עמוקה שדווקא ביום הזה אני לא זמינה באמת. אבל שישרף העולם, שיסדרו בלעדיי, אני בחופש. בסוף הם באמת הסתדרו ואני יכולתי להמשיך את דרכי לצפון נקיה מדאגות.

הגענו למלון מוצף בירוק וכבר בכניסה אליו אפשר היה לנשום שניה ולהרגיש את הרוגע. קצת יין וסיור ביקב עזרו עוד להשכחת הדרמות של הבוקר ויכולתי להניח למחשבות ופשוט לצלול לתוך ספה ולפרוש מהחיים. רק מהר מאוד גיליתי שהתיישבתי מתחת לעץ זיתים שכל משב רוח קלה הוביל למתקפת זיתים שניסו להפריע את מנוחתי. החלטתי שלא להיבהל ולא להתרגש מזית קטן שעף לכיווני והמשכתי לשבת, ליהנות מהרוח ומהאווירה.

בבוקר המחרת קמתי לאימון יוגה שלא התקיים כי המדריך לא התעורר. הוא כנראה הפנים לעומק את עניין הרוגע והזן. אותי זה קצת פחות הרשים, אבל פיציתי את עצמי בקפה ומאפה ובניסיון למצוא שקט פנימי נטול תכניות. אבל תכניות לחוד ומציאות לחוד, שוב הטבע ניסה להפריע את מנוחתי ובזמן שרבצתי על הספה מתחת לעץ הרגשתי משהו רטוב בצד של הגוף. מסתכלת מטה וקולטת שציפור חירבנה עלי. ולא סתם חירבנה עלי. שלוש פעמים היא חירבנה עלי.

אז נכון שאומרים שזה מזל טוב, אבל איך זה בדיוק מזל טוב? אני עוד מחכה לגלות. בינתיים הלכתי להחליף בגדים ולשטוף את הקקי מעל החולצה בכיור.

חזרתי לספה אחרת, מנסה להתחמק מעוד הפתעות של הטבע, פתחתי ספר וצללתי לתוך עולם מקביל. ושוב קצת רוגע.

אבל הטבע לא סיים איתי. עוד לא.

באחת מהגיחות חזרה לחדר, דעתי הייתה מוסחת ונכנסתי דוך בגזע של עץ שנטה לתוך השביל והיה צריך להתכופף בשביל לעבור. אז לא התכופפתי. והמצח שלי פגש מקרוב את הגזע. 1-0 לעץ.

לקח לי שניה לאסוף את עצמי ולהבין שזה ממש כואב. לקח לי את שארית הערב לאסוף את הכבוד העצמי הפצוע.

בין לבין ניסיונות התנקשות של הטבע, כן הצלחתי לנוח, כן הצלחתי לשחרר, כן הצלחתי פשוט להיות.

האם גיליתי עולם חדש של חופשות? לא. אני עדיין אעדיף את החופשות שלי מלאות בחוויות גדולות וכאלו שסוגרות את היום עם כאבי רגליים של 20 אלף צעדים, אבל ללמוד לנשום, לשחרר ולהיות, זה בהחלט נחמד מידי פעם. גם כשזה לא הכי טבעי לי, וכשהטבע קצת נגדי.