שבוע 15 - להיכנס לאירוע שלא הוזמנתי אליו

על אף שהמשימה הזו הייתה מאוד מתוכננת, היא קרתה מאוד על הדרך ובמקרה. אבל זה נראה לי מאוד בהלימה עם רוח המשימה ותכלס לא היה יכול לקרות בשום צורה אחרת. אני לא יכולה לתכנן איך להיות ספונטנית. אז השבוע התפלחתי לחתונה.

הכל קרה בזכות אליסיה, שאם כבר ספונטניות אז עד הסוף - עוד לא הכרתי רגעים ספורים לפני שהיא הובילה אותי אל האירוע ועזרה לי בלי שידעה לסמן וי מחשבתי על עוד משימה.

אליסיה נכנסה בריצה לחדר וקראה "יש פה חתונה ממול, בואו!" זרקתי את התיק מהר ורצתי בעקבותיה אל עבר המוזיקה שבקעה מהעבר השני של הכביש. כל האנשים כבר התכנסו לכיון החופה והרב התחיל לברך ואנחנו רצות להספיק ומתקדמות אל עבר צד החופה לתפוס זווית טובה יותר על המתרחש.

ככה נכנסתי לראשונה בחיי לאירוע שלא הזמינו אותי אליו, ועוד אל חתונה.

וככה מצאתי את עצמי בחוץ, בשתיים בצהריים ובשיא החום, עם תלבושת ממש לא הולמת את האירוע (טייץ שחור וחולצה שיש לה חור קטן בצד בגלל המכונת כביסה, לבושה בהתאם לאירוע שאני התכנסתי אליו, אבל ממש לא לבושה בהתאם לחתונה), בלי איפור-שיער, בחתונה של שני אנשים זרים לי לחלוטין, רק שאני הייתי הנטע הזר.

ניסיתי להבין איך החתן-כלה נראים וזה היה די מגניב לגלות את הפרטים הקטנים של הזוגיות שלהם - הכלה עם שיער ורוד-סגול בוהק והחתן בצבעי שיער אחרים ותואמים, כחול-ירוק. האורחים עם פרחים בשיער, גם חלק מהגברים זרמו עם הפעילות והמצב רוח הכללי היה מרים וכיפי ומחבק. וכשהרב התחיל עם הברכות, לא הפריע לי שלא הכרתי אותם והיה מדובר בחתונה של שני אנשים זרים לי, עדיין קצת התרגשתי.

אבל למרות כל הטוב והיופי הזה אני מתחילה לשים לב למבטים מידי פעם של יתר האורחים לעברנו, כי באמת שלא היינו קשורות לאירוע, והיה ברור לכולם שאנחנו לא אמורות להיות שם.

התחלתי להרגיש את הזיעה בפנים, שילוב של החום, הריצה לחופה והמבוכה הגדולה. מתחילה להסתכל לצדדים ולמצות את האירוע, הרי אני מבחינתי את שלי עשיתי - המטרה הייתה להיכנס לאירוע. לא להישאר בו עד הקינוחים.

התקדמנו לעבר הבר, מוצאות קצת מנוס מהחום ליד אחד המאווררים. ביקשנו כוס יין, ומרוב שהיה ברור שאנחנו לא קשורות לאירוע אז המלצרים התעלמו מאיתנו לא באלגנטיות. אחרי כמה דקות של סבלנות הצלחנו לקבל יין ובאנו לצאת מאיזור החתונה.בדרך לקחתי גם סוכריה על מקל שמצאתי ואז צעקו עלינו שלא לצאת ממתחם החתונה עם כוסות של האירוע. עוד עדות לזרות שלנו באירוע. בדרך חזרה אל הבר, להשיב את הכוסות שלא תיכננו לגנוב הספקתי לשתות חצי מכוס היין ולהחביא את הסוכריה בתוך כף היד, שלא יעירו לי עליה גם.

האם סביר שאתפלח לעוד אירוע כזה? רק עם הסוואה טובה ותלבושת שתהיה מתאימה לאירוע, אחרת זה לא שווה את המבטים והנזיפות, מניסיון. אז כנראה חוויה מצחיקה, שוברת שגרה ומאוד חד פעמית.