יום מס' 92 - להתחיל עם מישהו בפייסבוק
- Adi Nafshi
- Mar 5, 2019
- 2 min read
אני לא טובה ב"התחלות". לא כשמתחילים איתי ולא כשאני רוצה להתחיל עם מישהו. לא שזה קורה הרבה...
בפעמים שזה קרה, שמישהו בא וניסה להתחיל איתי, אפילו לא קלטתי בזמן אמת שזה קורה. רק אחרי כמה זמן נפל לי האסימון. שנים הייתי צוחקת על עצמי שצריך ממש לתת לי נבוט בראש, כמו האדם הקדמון, כדי שאני אבין את הרמז (עזבו אותי. אני לא קולטת רמזים).
עם הזמן למדתי יותר להיות קשובה ולהבין שאם מישהו בא לדבר איתי אז זה לא תמיד סתם מנחמדות, רק שאז הרבה פעמים הייתי בטוחה שהוא עובד עלי, מריץ עלי איזו בדיחה לא ברורה ובתגובה הייתה יוצאת ממני ערימה של משפטים עויינים שתצליח להרחיק אפילו את הבחור הכי עקשן בסביבה.
זה לא שהעויינות הזו הייתה ברירת המחדל שלי. היא הייתה תוצר של דברים שקרו לי. של בחור אחד שחשב שזה יהיה מאוד מצחיק והתערב עם החברים שלו שהוא יבוא להתחיל איתי. אז כנראה שהוא ניצח בהתערבות שלו ואני איבדתי מאותו רגע ואילך את היכולת שלי לסמוך על אנשים זרים ולהאמין שיש להם כוונות טובות.
אז נכון. זה לא מעיד על הכלל וזה אירוע קיצון וחד פעמי. אבל זה היה מאותם אירועים שקצת צילקו אותי. כמו הפעם ההיא בכיתה ה' שכל הבנים בכיתה צחקו עלי שאני שמנה וכשעשיתי צעד הם כולם רעדו כאילו שהצעד שלי גרם לרעידת אדמה. או הילד שגדל לנער וחשב שזה מצחיק שאני רוצה בכלל להיות חברה שלו.
במקום רשימה של אהבות כוזבות, לי יש רשימה של הזדמנויות מפוספסות. כל הפעמים שבהן קלטתי את הסיטואציה רק אחרי שהיא חלפה והפכה כבר ללא רלוונטית, או סיטואציות שהצלחתי לחרב עם הפה הגדול שלי.
במובן הזה, כל נושא האפליקציות ואתרי ההיכרויות עושים לי חיים קלים יותר. די ברור שמי שפונה אליך הוא מעוניין (אלא אם הוא אידיוט גמור שמבזבז את הזמן שלו לגמרי. גם כאלו לא חסר). לא ברור עדיין במה הוא מעוניין אבל לפחות על זה כבר אפשר לדבר בצורה יותר ברורה וישירה, בלי רמזים ופלפולים.
ובעולם האפליקציות אני מרשה לעצמי לפנות גם יותר בקלות לגברים. כי אם הם לא מעוניינים אפשר פשוט להמשיך הלאה, בלי לעשות מזה סיפור, או להמציא סיפור או לנסות להסביר בצורה מגושמת. פשוט לא עונים ושני הצדדים ממשיכים בחייהם. לא פעם יצא שענה לי מישהו שבכלל לא זכרתי כבר שפניתי אליו מתישהו...
אז היום הקידמה השיגה אותי והחזרתי לשולחן משימה שכבר החלטתי לוותר עליה. יותר נכון, הדבקתי מחדש על הקיר פוסט-איט שכבר עבר לחלק של המשימות שהתחרטתי עליהן.
כמיטב המסורת, אני עושה התאמות קטנות למשימות ולא באמת התחלתי עם מישהו בפייסבוק, אבל עניתי למישהו שפנה אלי!! זה כבר הישג, כי מבחינתי רוב האנשים שפונים בפייסבוק הם עם פוטנציאל לצאת או סטוקרים או קריפים (לספקנים - מוזמנים לחזור לפוסט הבלתי נשכח מיום מס' 65 - להתעמת עם אידיוט).
עברו ארבע שעות מאז שעניתי לו. כבר חשבתי שזה אבוד. שהוא הולך להיעלם אל מחוזות הדיגיטל. אבל ממש תוך כדי כתיבת שורות אלו הוא ענה ושאל מה שלומי.
ימים יגידו לאן הסיפור הזה יתפתח. לאור ההיסטוריה של הדייטים שלי בזמן האחרון שתועדו כאן בבלוג בתחילתם הזוהרת ואת נפילתם הזורמת שמרתי תמיד לעצמי, אני לא בונה על זה הרים וגבעות, אבל נשמור על אופטימיות זהירה. כל עוד לא יסתבר שבכלל לא מדובר בניסיון להתחיל איתי אלא בהצעה שיווקית מפתה, אני אהיה בסדר עם העניין.
מה שלא יהיה, מבטיחה לא לתת לעויינות שלי לצוץ, להיות נחמדה (יחסית).
Bình luận