יום מס' 86 - לשלוח סמס לתכנית הבוקר

אין לי מזל בחיים. לפחות לא בכל מה שנוגע לתחרויות, הגרלות וכדו'. אני אף פעם לא זוכה.

הפעם היחידה בחיים שלי שזכיתי במשהו הייתה בכיתה ז' או ח'. הצלחתי לפתור תשבץ במעריב לנוער או משהו כזה, והייתי כל כך גאה בעצמי על ההישג שהחלטתי לשלוח אותו למערכת. מבין אלו שהיו מצליחים אז לפתור את התשבצים היו מגרילים כל מיני פרסים שווים. ובניגוד לכל הסיכויים נבחרתי כזוכה! אחרי כמה שבועות קיבלתי הביתה את הפרס שלי - דיסק של להקת BOYZONE. רק שכבר היה לי את הדיסק (כי רונאן קיטון הוא אליל). אז נתתי את הדיסק במתנה לבת דודה שלי (היי לימורי!).

פעם אחת שהמזל היה לצידי והוא עשה לי טריק שובב וגוזל ממני את הזכיה בטוויסט אכזרי...

אז נכון, זה לא שאני משתתפת יותר מידי בהגרלות כדי שאני אוכל להגיד את זה באופן גורף, אבל בגדול זה המצב, אין לי מזל. עד שאני לא אביא איזו זכייה גדולה בלוטו לא תצליחו לשכנע אותי אחרת.

מאז ועד היום אני מקנאה בכל מי שמצליח לזכות במשהו, גם אם זה רק טוסטר משולשים. כי מי לא רוצה לזכות במשהו, לקבל משהו חינם, וכי אין לי טוסטר משולשים!!

***

בשנתיים האחרונות אני שומעת בבקרים את תכנית הבוקר של טל ברמן ואביעד קיסוס. הם חמודים ומצחיקים אותי וגורמים לבוקר שלי להיפתח לרוב עם איזה חיוך על הפרצוף או אפילו צחוק קטן בקול. רק שאני לא בנאדם של בוקר ואין לי באמת שעתיים וחצי פנויות כל יום להקשיב לתכנית המלאה, אז אני מקשיבה לרוב רק לקטעים מהתכנית שעולים לאפליקציה של ECO99. זה תמיד היה מספיק בשביל ללוות אותי בהתארגנות של הבוקר ובדרך לעבודה.

בכל תכנית הם מעלים מאזינים שמספרים איזה סיפור בהקשר מסוים או מבקשים מהמאזינים לשלוח סמס של משהו משעשע, גם בהקשר מסוים. מי שעולה לאוויר זוכה אוטומטית בפרס ומי שהסיפור שלו יותר מוצלח ומופרע זוכה בפרס אפילו גדול יותר. שנתיים אני פותחת איתם את הבוקר שלי, אבל בגלל שאני לא מאזינה בלייב אז אף פעם לא יצא לי לשלוח שום דבר (וכמובן גם שלא לזכות בכלום).

***

היום החלטתי להקשות על עצמי בכל מובן אפשרי ולשלוח סמס למה שיהיה אפשר להשתתף בו בתכנית.

וכשאני אומרת להקשות על עצמי, אני מתכוונת לזה! לא רק שזה כרוך ביציאה מאיזור הנוחות ואשכרה להשתתף בתחרות או הגרלה או איך שאפשר להגדיר את הפינות האלו בתכנית, זה היה כרוך בלהתעורר בשבע בבוקר!! אני לא קמה בשעות כאלו. גם כשהייתי קמה לעבודה זה היה יותר מאוחר וכרוך בהרבה נודניקים של השעון ובעדי אחת זועפת ורגזנית למשך שעה וחצי עד שאני מסיימת להתעורר. אני לא בנאדם של בוקר.

למרות שהלכתי לישון ממש מאוחר כי לא הייתי עייפה עד שעה סופר מאוחרת, שמתי לעצמי שעון ל-7:04 (הרשיתי לעצמי לוותר על החדשות ולהתפנק בעוד כמה דקות שינה מתוקות). השעון צלצל והצלחתי להתעורר. פתחתי את האפליקציה של הרדיו והפעלתי את השידור החי בול בזמן שהתחילה מוזיקת הפתיחה של התכנית.

המוזיקה התנגנה והתנגנה והתנגנה וזה הרגיש לי כמו נצח והתעללות נוראית לשעה כל כך מוקדמת. גם ככה המוזיקה הזו מצליחה לעלות לי על העצבים, אז שזה הדבר הראשון שקורה לי הבוקר? ועוד שבקושי ישנתי? ועוד כל כך מוקדם? ועוד כל כך ארוך? למההההה???

התהפכתי במיטה ואז שמעתי את הקול של טל ברמן פותח את התכנית.

בעיה אחת הייתה בכל העניין הזה. התעוררתי, כן, אבל לא קמתי באמת.

התכנית התערבבה לי בחלומות. אני זוכרת ששמעתי חלק מהדברים, אבל אני לא באמת יודעת להגיד על מה טל ואביעד דיברו. הנודניק של השעון המשיך לצפצף כל כמה דקות בניסיון לעזור לי להתעורר, אבל זה לא עזר. אני ערה-חולמת, שומעת את התכנית בחלקים ומנסה להיאחז מצד אחד בחלום ומצד שני להתעורר.

ככה העברתי שעה. התחילו החדשות של שמונה ואני מנסה לשכנע את עצמי לקום כבר, שלא אפספס.

ואז שוב השינה משכה אותי קצת אליה. שמעתי בחצי אוזן את האחת מהפינות הקבועות של התכנית והרשיתי לעצמי לחלום עוד חצי חלום כי גם ככה זו פינה על הורות ואין לי ילדים.

ואז זה קרה - טל פנה למאזינים ואמר שישלחו סיפורים למספר הטלפון של התכנית. שמעתי את הכל באופן חד וברור, אבל עדיין מתוך שינה. קפצתי במיטה. קולטת ששמעתי את הכל, אבל לא מצליחה להיזכר מה הוא ביקש כי הייתי עסוקה במקביל בחלום שהיה לי.

כעסתי על עצמי כל כך שהשינה עברה לי בין רגע.

קמתי כבר. הלכתי להתקלח ולפתוח את היום והמשכתי להקשיב לתכנית, כדי להבין מה פספסתי...

אחרי חצי שעה בערך הבנתי מה טל ביקש מהמאזינים לשלוח - סיפורים על מה הם שונאים בבית שלהם. אנשים שלחו סיפורים הזויים כמו שהם שיפצו את השירותים ומאז אי אפשר לזרוק נייר טואלט באסלה או שבכל פעם שפותחים את הבוידעם נופלות ממנו יונים מתות.

עם זה אני לא יכולה להתחרות.

סביר להניח שגם אם הייתי ערה, לא הייתי שולחת כלום או שהייתי שולחת משהו שהמצאתי רק כדי להשתתף.

***

לא זכיתי. כי לא השתתפתי. כי לא התעוררתי באמת.

עוד יום שבו המזל לא בדיוק לצידי.

בהתחלה חשבתי לעצמי, תמצאי משימה אחרת, תשמרי את המשימה הזו ליום אחר שבו תקומי באמת. אבל על מי אני עובדת? אני לא אקום הרי. כי אני ישנונית זעפנית של בוקר. וזה בסדר.

זה בסדר גם לא לעמוד במשימה. זה בסדר לא להשתתף ולא לזכות בגלל זה. אני אקנה לעצמי יום אחד טוסטר משולשים.

לא ברור לי איך הם כל כך שמחים על הבוקר אבל הם אהבה

#100DaysOfToDos #participate