אחרי שאתמול החזקתי קיר טיפוס ממש ממש חזק, היום ניסיתי להמשיך את המומנטום ולהמשיך ללמוד לשחרר.
אני אוהבת להגיד על עצמי שאני ספונטנית, רק שהדגש במשפט הזה הוא על המילה "להגיד". זה לא כזה נכון. סדר ותכנון עושים לי טוב בלב. גם את הבלוג הזה תיכננתי מלא זמן מראש, עם רשימת משימות כמעט מלאה, מתוך החלטה שאני משאירה בכוונה כמה משימות ריקות שיתמלאו תוך כדי תנועה. גם את הספונטניות שלי אני מתכננת מראש.
זה לא אומר שאני לחלוטין לא ספונטנית. כן עשיתי כבר קעקוע אחד בהחלטה של רגע כי עברתי ליד מכון קעקועים, כן חתכתי לעצמי את השיער לפני כמה משימות סתם כי היו לי מספריים ביד ובאה לי ג'ננה. זה קורה, פשוט אולי לא מספיק.
אם יש תחום אחד בחיי שאני לא מסכימה להיכנס אליו בקטע ספונטני זה עולם הדייטים. אף פעם לא הייתי בחורה של משחקים ושטויות, וגם בתקופות שהרשיתי לעצמי קצת יותר לזרום, זה אף פעם לא היה סופר ספונטני. אני קובעת בצורה מסודרת, למחר או מחרתיים או איזה יום שמסתדר, יושבים לקפה או יין או משהו כזה. לא קובעת עם אנשים מעכשיו לעכשיו. לא רוצה שיפרשו אותי לא נכון, ולא מתאים לי להיכנס לסיטואציות שאני לא יודעת איך אני יוצאת מהן. צריכה שהדברים יתנהלו בצורה מבוקרת.
ביום שבת התחלתי לדבר עם מישהו באחת האפליקציות והוא תוך שני משפטים שאל מה אני עושה ואם בא לי להיפגש. זה אמנם היה אמצע היום, אז הסיכויים לאיזו סיטואציה מלחיצה בסמטה חשוכה היו די קטנים, אבל מה אתה בונה על הספונטניות שלי תוך שני משפטים? נפנפתי אותו בחוסר נימוס והמשכתי בחיי.
היום התחלתי לקשקש עם מישהו חדש וגילינו שאנחנו גרים במרחק של דקה הליכה. זה הצחיק אותי והראה לי כמה שהעולם הזה קטן ואנחנו בכלל לא קולטים את האנשים שבסביבה שלנו.
ואז הוא הציע לי להצטרף אליו לקפה.
אני לא יודעת מה השתנה. אולי זה באמת ההתמודדות עם הפחד של אתמול, אבל דווקא התחשק לי לזרום, לשחרר את כל המחשבות והניתוח יתר שרץ לי בראש. בא לי להיות ספונטנית, לזרום ולפגוש אותו לקפה עוד עשרים דקות.
כשהמחשבות והספק התחילו לעלות, כי בכל זאת זה לא משהו שאני עושה ברגיל, אמרתי לעצמי, יאללה, כולה כוס קפה. מה הכי גרוע שיכול לקרות? מקסימום יהיה מעפן ותחזרי הביתה עם הליכה שתיקח שתי דקות וזה יהיה מאחוריך.
לקחתי לעצמי כמה דקות לחשוב על זה ולהילחם ביני לבין עצמי, ובסוף אמרתי לו סבבה, תוך שאני מודעת לסיכוי שיהיה גרוע ואז מתישהו דרכינו יצטלבו שוב בAM:PM ויהיה מביך, אבל זה כבר לא קשור ליכולת שלי להיות ספונטנית היום.
הגעתי לקפה. הוא חיכה ליד. התחרדנו יחד בשמש הנעימה עם קצת קפה וצחקנו מהבלאגן הגדול שהיה ברחוב, כי גבעתיים היא עיר סופר פרועה. היה דייט ספונטני ורגיש, שאוהב הליכות על החוף בשקיעה. יהיה דייט שני, כי הוא שמע שאכלתי פעם ראשונה סביח ורוצה לקחת אותי למקום טוב יותר (הוא לא אוהב את עובד).
חזרתי הביתה עם חיוך. גם כי היה נחמד וגם כי ליוותה אותי מחשבה והבנה קטנה. שאולי אני צריכה ללמוד לזהות את המקומות שבהם הספונטניות מתבקשת והיא לטובתי, לתפוס אותה חזק ולא לשחרר את השיחרור.
Comments