בראש השנה קלטתי שאיכזבתי את עצמי. בראש השנה שלפני החלטתי שאני רוצה ללמוד מתכונים חדשים, לצאת מגבולות המטבח שלי ופתאום קלטתי ששנה שלמה לא למדתי שום מתכון חדש. שאני כל הזמן נצמדת לאותם הדברים שאני יודעת להכין.
אז החלטתי לקנות לי ספר בישול, לראשונה בחיי.
עד אותו רגע, הייתי מחפשת מתכונים באינטרנט כי זה נוח יותר, אבל זה גם תמיד צימצם אותי לדברים שפתאום התחשק לי להכין ולא איפשר לי להתנסות ממש בדברים חדשים, שלא הייתי חושבת עליהם בעצמי.
אחרי התייעצות קטנה, נפלה החלטה ורכשתי במיטב הגיפט קארד מהעבודה את ספר הבישול של אורנה ואלה. אמנם בית הקפה כבר נסגר, וביקרתי שם לא יותר מידי פעמים בחיי, אבל הסגנון נראה לי נכון ליכולות שלי ולמטבח שלי.
מאז עברו חודשיים פלוס. וספר הבישול נותר סגור על המדף (הוא עבר מדף כי עברתי דירה, אבל עדיין - הוא סגור על מדף גנרי).
לא תיכננתי שיהיו לי פה הרבה משימות בישול. זו ממש לא הפואנטה שלי פה. מבטיחה שיהיו כאן דברים יותר מרגשים מעוד מסע קולינרי שמוגבל ליכולות הבישול המוגבלות שלי, אבל אמרתי לעצמי שאם יש מתכון אחד שצריך לסמן עליו וי, זה המתכון הראשון בספר ואולי הכי מוכר בכל הספר עם אורנה ואלה - לביבות בטטה.
ובגלל שחנוכה, וגשם בחוץ, הרשיתי לעצמי עוד יום של בית ובישולים והתמודדתי מול אימת הלביבות.
על פניו זה נראה מתכון קל לביצוע, אבל וואלה אני לא מבינה איך הן הצליחו לייצר כמויות מסחריות של לביבות להגיש לאנשים. הן נדבקו לי בקטע לא סביר למחבת, ברמה שאחרי שלוש נגלות החלטתי לעשות הפסקה, לכתוב את הבלוג, וכשאסיים כאן אחזור אל האימה עם מחבת חדשה. אולי איתה זה ילך יותר קל.
בכל מקרה, הלביבות עקומות אך טעימות, היו אפילו כמה שיצאו יפות (הצלחתי לברור שלוש לתמונה פוטוגנית).
שיהיה חג שמח וטעים ושבת של כיף לכולם!
Commentaires