זה הולך להיות ללא ספק הפוסט הכי מביך שייכתב פה. רק מכתיבת הכותרת התחלתי להסמיק.
אז נפתח בנטרול המבוכה ונשים את הדברים ישר על השולחן. אני בת, יש לי ציצים, ביג דיל. והציצים האלו צריכים תמיכה ומשהו שיחזיק אותם שהם לא יברחו לאן שבא להם.
בניגוד לנשים אחרות שיכולות או מוכנות ללכת גם בלי חזיה, יש כאלו שאפילו מעדיפות להיות בלי חזיה, אבל אני מגיל צעיר לא הרגשתי בנוח בלי חזיה. גם בבית שלי, גם אם אני לבד בבית, אני שמה חזיה, במינימום של המינימום אני אהיה עם גוזיה. השעות היחידות שאני בלי חזיה הן השעות שבהן אני ישנה וגם זה לא תמיד קורה כי אני מסוגלת להירדם גם איתה. לי, בעיקרון יותר נוח עם חזיה מאשר בלעדיה.
מבחינתי הייתה למשימה מטרה אחת - להוציא את עצמי מאיזור הנוחות שלי ולגרום לי לצלוח יום שלם שלא יהיה לי נוח בו. כבר אתמול בערב התחלתי במשימה, בשעה קצת יותר מוקדמת מהמצופה כי הצינון שמסרב לעזוב אותי גרם לי לרצות להתכרבל מוקדם מהרגיל ועודד אותי לעבור לפיג'מה, שמתי לי סרט בנטפליקס (רומא) ונרדמתי באמצע. בבוקר התחלתי שוב לצפות בסרט וחייבת להגיד שאני מבינה את עצמי של אתמול שנרדמה מול הסרט, אמנם לא נרדמתי שוב, ואני לא חושבת שהוא סופר משעמם, אבל גם לא עפתי עליו בשום צורה ואני לא בטוחה על מה כל הבאז הגדול.
את רוב היום העברתי ככה, על הספה בפיג'מה. גם בגלל המשימה, גם בגלל שהייתי צריכה קצת לנוח ולכבות את המוח מול הטלוויזיה ובעיקר בעיקר בגלל הצינון (במקור תיכננתי משימה אחרת, אבל הבנתי שאני לא אהנה ממנה במלואה במצב הנוכחי). מראש הגדרתי לעצמי שזו הולכת להיות משימת בית, כי אין שום סיכוי שאני הולכת להסתובב ככה ביום שאני אמורה לפגוש אנשים או להסתובב, עם כל הרצון לצאת מאיזור הנוחות. במקביל גם הגדרתי לעצמי שיהיה סיבוב אחד לפחות מחוץ לבית, ברמת הקפיצה הקטנה למכולת, כדי שהמשימה הזו תיחשב ולא תהיה סתם.
בשעות אחר הצהריים יצאתי לסופרפארם, להצטייד בחבילת טישו ענקית ומתאימה לצינון החצוף. כמובן שאת הטישו שרציתי לא היה ובמקום זה קניתי מלא דברים אחרים. יצאתי מהסופרפארם עם שקית כל טוב ומעט גאווה שלא התפתיתי לקנות דברים שאני ממש לא צריכה (בין הפעמים הנדירות שלא קניתי לק או גרביונים. אני צריכה כנראה לעשות יותר קניות כשאני רק רוצה לחזור הביתה).
במקום לחזור הביתה החלטתי להמשיך עם הסיבוב מחוץ לבית וללכת למכולת לקנות עוד משהו ובדרך פגשתי את דרור ואישתו. דרור לומד איתי בקורס וגר ממש קרוב ועכשיו, אם הוא קורא את הבלוג, הוא יכול לחבר את הנקודות ולגלות את הפרט המביך, שהוא ללא ספק TOO MUCH INFORMATION, שלא לבשתי חזיה בזמן שדיברנו מעט. סליחה על זה דרור... המשכתי לכיוון המכולת אבל אז קלטתי שיש לי מלא דברים בבית ואני לא צריכה כלום, אז פשוט המשכתי הביתה בדרך קצת יותר ארוכה כדי להצדיק את הסיבוב.
חזרתי הביתה ובמקום להוריד את החזיה בסוף היום נשארתי ככה כמו שאני. אולי קצת יותר פגיעה ועם פחות מגננות ובטוח פחות באיזור הנוחות.
Komentarze