יש לי מלא בגדים בארון. אולי אפילו יותר מידי. אולי אפילו הייתי צריכה לקנות עוד ארון אחרי שעברתי דירה כי הארון שהיה בדירה לא הספיק לכל הבגדים שיש לי (אל תאשימו אותי. זו אשמת הארון שהוא קטן מידי ובנוי לא נכון. וגם אמרתי "אולי", אני חפה מפשע עד שיוכח אחרת). וזה עוד אחרי שפיניתי בערך ארבע שקיות גדולות של בגדים ונעליים תוך כדי אריזה.
אז כן, כנראה שיש לי יותר מידי בגדים. אבל אני לא מצטערת על זה. מה שאני כן מצטערת עליו לפעמים, זה שאני נאלצת להיפרד מבגדים מסוימים. יש את המקרים של הבגדים שכבר מיציתי ולא לבשתי שנתיים ואז שני הצדדים, אני והבגד, בסדר עם הפרידה. אבל יש מקרים אחרים שפתאום מתגלה איזה חור לא חבר ונפער לי חור קטן גם בלב ואני נאלצת להיפרד מהבגד בכאב לב מוגזם.
אז היום החלטתי לעשות משימה שניתנה לי גם היא על ידי לוטם (לא היה מתוכנן ככה יומיים ברצף, אבל יצא) - תתקני בגד לבד.
המשימה הזו העלתה לי חיוך על הפנים, לא רק בגלל שזה אומר שאני אתקן בגד במקום לזרוק אותו, אלא גם בגלל שקלטתי שזה משהו שאף פעם לא עשיתי...
בשלב מאוחר יותר הכתה בי האמת המביכה - יש לי ארגז כלים מלא בכל מה שבחורה רווקה שגרה לבד צריכה כדי להתמודד לבד עם עבודות הנדימן בסיסיות (אפילו פלס יש לי, כדי שאני לא אתלה תמונות עקום) אבל ערכת תפירה אין לי בבית. כשאמת כזו מכה בך את קולטת שמשהו אינו כשורה בחייך. כי לא סביר שיהיה לי פטיש וכמה סוגים שונים של מסמרים, אבל משהו בסיסי כמו חוט ומחט אין לי (ולא היה לי. זה לא שפתאום אני לא זוכרת איפה זה נמצא, פשוט אף פעם לא החזקתי ערכה כזו בבית). מי ישמע כמה תמונות אני כבר תולה... כנראה שהתרגלתי לקחת תיקונים לתופרת או פשוט לזרוק.
ואז זה עוד יותר הביך אותי, אפילו העציב אותי, כי גדלתי כילדה שרוב, אם לא כל הבגדים שלבשתי, היו בגדים שאמא שלי תפרה לבד. ועוד באיזה סטייל! עדיין יש לי זכרונות של שמלות וחולצות שאהבתי במיוחד. איזה אייטיז זה היה... אז נכון שהזמנים השתנו, ואני חושבת שלמעט מאוד אנשים יש היום מכונת תפירה בבית, אבל קלטתי שזה ממש לא בסדר מצידי שאני לא עושה פעולה פשוטה של תפירת חורים, במיוחד שאני בעיקרון יודעת לתפור (אפילו על מכונת תפירה אוברלוק), זה לא תורה מסיני...
אז כדי להציל את כבודי, הלכתי לקנות ערכת תפירה, כי צריך שיהיה בבית, והוצאתי מהארון את הפריט האחרון שגיליתי בו חור וזה יותר מורכב מעוד חור בגרב. הקורבן הפעם היה ג'קט לבן, שאני לא לובשת הרבה, אבל בפעם האחרונה שלבשתי אותו הסבו את תשומת ליבי לחור שיש לו בגב. למזלי לא היה מדובר בחור רציני, פשוט תפר שנפרם, אז זה אומר שאם מתיישבים על קו התפר וחוזרים עליו אפשר לסגור את החור צ'יק צ'ק ובלי יותר מידי ראיות.
דבר אחד שתמיד הייתי טובה בו זה להשחיל חור למחט, יש לי את הסבלנות והדיוק בשביל זה אז זה היה קל. אחרי ניסיון אחד של סוג תפר לא נכון ופרימה זריזה של מה שכבר עשיתי, שיניתי גישה, תפרתי הלוך, תפרתי חזור ועכשיו כמעט ולא ניתן לזהות שהיה בג'קט הזה פעם חור.
אז אני די גאה בעצמי על ההישג של היום. מניחה שגם אמא שלי תהיה גאה בי ובטח תגיב על הפוסט בפייסבוק באופן מביך באופן מיוחד, אבל מותר לה, כי כל השנים היא תפרה לי את הבגדים הכי יפים, מיוחדים ומושקעים בכיתה.
Comments