את המשימה הזו תיכננתי עוד שבוע שעבר. לפי התחזיות היה צפוי לרדת גשם ואני מאסתי במשימות שנהרסות לי בגלל מזג האוויר, אז התאמתי את עצמי לתחזית ותיכננתי את השבוע לפי מה אפשר לעשות ומה אי אפשר לעשות בגשם. והמשימה של היום שובצה באומץ - 24 שעות של ניקוי רעלים.
רצה הגורל והגוף שלי החליט ליישר איתי קו כאשר החולי של אתמול נתן את אות הפתיחה למשימה ולא באמת איפשר לי להכניס שום דבר לפה שהיה מורכב יותר מחליטת צמחים.
אז נכון שהנסיבות עזרו לכך שהכל עבר ביותר קלות, אבל זה לא גורע מהמשימה. להיפך, זה נתן לי נושא אחר לכתוב עליו...
בשנים האחרונות למדתי המון על הגוף שלי. על הקשר בין גוף ונפש, על היכולת של הגוף לאותת כשלא טוב לנפש, גם במקרים שהנפש עוד לא הבינה את זה לגמרי. אז מבחינתי החולי של אתמול לא היה מקרי.
אולי זה הלחץ מהאבטלה שאני לא באמת טובה עם ההתמודדות מולה (אני לא יודעת לשחרר ולא מצליחה באמת ליהנות), אולי זה כל מיני סיטואציות אחרות שקורות לי בחיים ואולי זו באמת התכווננות של הגוף לקראת המשימה שהייתה בדרך, אבל הגוף שלי אותת לי להוריד הילוך ואני ניסיתי להקשיב לו.
אז היום היה יום פיג'מה.
אחרי שאתמול משעות הצהריים שתיתי רק חליטות צמחים, את הבוקר היום פתחתי עם כוס מים חמימים וחצי מיץ לימון (אומרים שזה טוב להתנעת מערכת העיכול). למרות שאני אוהבת חמוץ ויש לי תחביב לא ברור לנשנוש פלחי לימון בפאבים, הייתי בטוחה שזה יהיה נורא ומגעיל ולא טעים, אבל דווקא היה לי כיף לפתוח את היום ככה, כזו אני, חמוצה. אחרי שסיימתי להתפנק על הלימון, התפניתי לדבר שהפחיד אותי במיוחד היום - הכנת מיץ ניקוי.
חיפשתי כל מיני מתכונים ברשת והכל נראה לי מלחיץ ולא טעים. למה זה צריך להיות כל כך מוזר כל עניין הניקוי הזה? בסוף החלטתי על מתכון שהכיל מלפפון, עלי חסה, עלי פטרוזילה, גבעולי סלרי קצת לימון ותפוח ירוק. במתכון המקורי היו גם קייל אבל לא מצאתי אצל הירקן אז היה נראה לי לגיטימי לוותר. את התפוח החלפתי בבננה (כי שכחתי לקנות תפוחים אבל זכרתי לקנות בננות), חתכתי הכל יפה יפה והתפללתי לאלוהי הנינג'ה שייקר שהשייק יצא סביר ולא דוחה ואפשר יהיה לשתות אותו עם קש (גושים בשייק זה השטן).
להפתעתי זה יצא טעים. לא ברמה שהשייק הזה הולך להחליף את הקבוע שלי של תות-בננה-תפוז, אבל בהחלט ברמה שמידי פעם שלוק ירקרק כזה יכול לעשות קצת נחמד בבטן ובעיקר זה היה מרענן.
השייק הזה הצליח להחזיק אותי כמה שעות, ולמרות שהייתי מוכנה להכין עוד אחד כזה, כארוחה נוספת, הגוף שלי לא דרש שום דבר נוסף עד שעות הערב. אז סיימתי את 24 השעות של המשימה של היום והתפנקתי עם פרוסת לחם ואבוקדו.
מקווה שנתתי לגוף שלי את המנוחה שהוא היה צריך ומחר יהיה יום חדש ובריא. ואם לא, אני עדיין אשתדל להמשיך ולהקשיב לגוף שלי ולאותות שהוא שולח לי מידי פעם. אולי עם אוכל אחר במערכת, אבל עם הרבה הקשבה.
コメント