הימים עוברים ומצטברים והמספר פה בכותרת כבר נהיה דו-ספרתי, אבל היום, למרות שהשמש הייתה חמודה ומלטפת, אני דווקא הייתי במצב רוח סגרירי.
הבוקר ממש גירדתי את עצמי מהמיטה. לא עזרה היקיצה החצי טבעית. לא עזר שיצאתי לנשום קצת אוויר פסגות גבעתיים והסתכלתי על תל אביב מגבוה. אני עדיין הייתי בתחתית.
אז זרמתי עם המצב רוח והחלטתי להסתכל על חצי הכוס הריקה, ואני לא מתכוונת לזה רק במובן הפסימי אלא בעיקר במובן הריאלי - אני לא שותה מספיק.
בעבודה הייתי מייצרת לי הפסקות שתיה עם אינטרוולים לאורך היום. תמיד ליד המקלדת הייתה לי איזה כוס עם נוזלים - אחרי הקפה של הבוקר היו בערך פעמיים כוסות של חליטות תה והייתי משתדלת גם להקפיד לשתות מספיק מים.
אף פעם לא הייתי חזקה בכל עניין השתיה. רק בימים נדירים הייתי מצליחה להקפיד לשתות את הכמות המומלצת של שני ליטרים ביום, אבל הייתי מודעת לזה ומנסה לשתות כמה שיותר. לפחות זה מה שהיה קורה בימים של העבודה. בבית, בסופי השבוע, תמיד הייתי בעייתית יותר. קונה שישיית מים והיא מחזיקה לי חודש. בקיצור - לא שותה מספיק.
אז עכשיו שאין לי את הפסקות השתיה, ואני בעיקר בבית, צריכת המים שלי הלכה וירדה עוד יותר. קלטתי שאני ממש לא שותה מספיק, היו ימים שחוץ מהקפה של הבוקר לא שתיתי כמעט וכלום (וקפה לא נחשב כחלק מצריכת המים היומית). אפילו חליטות התה יצאו מהתפריט. במשך שבוע וחצי שתיתי בערך חמישה ליטר מים (לפחות לפי ספירת הבקבוקים בבית, לא כוללת כאן נוזלים שנצרכו מחוץ לבית). העובדה שאני לא מיובשת בגדר נס (אולי בגלל חנוכה).
אז היום החלטתי לשבור את הרגלי השתיה, פתחתי בבוקר בקבוק חדש ורענן של שני ליטר, ואיחלתי לשלפוחית השתן שלי בהצלחה. בלי קיצורי דרך (ויטמינצ'יק), בלי חליטות או מיצים. היום - שני ליטר, רק מים.
הוצאתי מהמגירה את בקבוק המים החתיך שלי, שפכתי קצת מים על השיש והתחלתי לשתות.
בצהריים כבר הייתי עם ליטר אחד מאחורי אבל אז, שיכורה מהצלחה ועודף נוזלים בגוף, לא מילאתי שוב את הבקבוק.
אחוזת אימה, לקראת שעות הערב, קלטתי שבקצב הזה אני הולכת להיכשל באחת המשימות היותר קלות שיש לי ברשימה, שהכישלון בה יהיה סיבה ממשית לפרוש בשיא ואחרי עשרה ימים בלבד, אז גמעתי כמויות מים בשלוקים שהרעידו את כל הבניין.
כמובן שעכשיו השלפוחית שלי התעוררה, ולא ביקיצה טבעית. אני רק מתיישבת חזרה על הספה והיא שוב מבקשת תשומת לב.
אז באופן מפתיע ולא מפתיע במקביל, עמדתי במשימה. אפילו השלפוחית שרדה בכבוד יחסי (מלבד זה שאני כותבת כאן על נושאי שלפוחית ושתן), כוס המים של היום באמת ריקה וזו - כבר חצי הכוס המלאה.
Opmerkingen